הסיפורים

במשך שנים הייתה לי תיאוריה: אם אתה מספיק חד, אתה לא עולה על מטענים. זה לא שחשבתי שאני נהג-על או משהו, פשוט האמנתי שבין אינסטינקט, ניסיון ומעט מאוד סנ

בשפה הצבאית שאלת ה"למה" היא אחת השאלות החשובות ביותר. מדברים המון על כך בהכשרות. כשאדם נמצא בסיטואציות הקשות ביותר, הוא חייב משהו שיתן לו כוח להמשיך,

צאלים ב-7 באוקטובר 2023 הייתי סרן, סמ״פ טנקים בפלוגה ב׳, גדוד 360, חטיבה 10, אוגדה 252. הגעתי לצאלים בשש בערב, כדי להגיע לטנקים של הפלוגה שלי שהיו ב

הוא שכב על הספה באפיסת כוחות ובהה באוויר. פתאום זינק והתיישב מול האורגן שאמא קנתה לו לשחרור. "עכשיו יהיה לך פנאי לנגן" היא פסקה, "אז הגיע הזמן שתבחר א

אחרי לחימה מה7 לאוק.. בכל הגזרות. ק.שמונה מטולה עזה ועוד פעם עזה. מתקשר אלי 'קודקוד': "אחי, אתה בא איתי טיול?" אני, כהרגלי נאמן וחבר טוב ישר אומר "כן

בלילה ההוא בדצמבר 2023, סג’עיה נראתה כמו שילוב לא מוצלח בין סרט מלחמה ליומן מסע של אינסטלטור. הגשם ירד באלכסון, הרוח שרקה בין הבניינים ההרוסים, והטנק

אז מה היה לנו? לפני פחות משבוע ירדה ההוראה לרדת לעזה. אחרי חודשיים של שהיה בצפון המתוח, אחרי שבוע של שינויי משימה קיצוניים, הגיע סוף סוף הדבר האמיתי.

רגע אחד אנחנו יושבים באיתור לפני יציאה לפעילות, רגע אחרי זה אנחנו במארב אחד הגדולים שראה כוח צה״ל ברצועת עזה. ופתאום שוב אנחנו יושבים באיתור על קפה, ק

נכנסו לג'אבלייה, כבר לא הכניסה הראשונה שלי, גדלו לי טיפה ביצים, בין הבלאגן של הכניסה, הכנת המגנן, לילות של שינה בסבבים ולהתפלל שהטען לא ירדם בהאזנה ה

סיפור עוסק בחוויה שלי מהמשימה הראשונה שלי במלחמה: פשיטה מקדימה על רכס ה70 ת''פ צק''ג 12. לא היה בו שום מפגש עם אויב, (כמעט) אף אחד לא נפצע בו, הוא היה יחסית פשוט, ועדיין, הוא נצרב בי בתור אירוע משמעותי שהותיר בי חותם.

שיר מספר 1: קלמר ורוד / ירון יאראק/לבנון, "שאגת הארי", אביב תשפ"ו קלמר ורוד בראש ההרס, מתנוצץ, וצובט את ליבי כמו קרס בת הגבעה הן מדוע, מול שמש ורק

מי אני? אני חיים מכלוף בעלה של מנוחה, אבא של שלהבת, הלל, וגפן ואני לוחם. אני עוד הרבה דברים, אבל לענינינו המשפט הזה, שאמרתי לעצמי אלפי פעמים ברגעים קש

הסיפור מתאר את חווית הלחימה הקשה שהייתה לי אחרי ה7 באוקטובר, בשבוע הראשון לכניסה לעזה (27.10.23).

נהג התקדם שובר ג׳עג׳ועים שומע ימינה חזק, בסדר, שמאלה טיפה וחושב במה הם מתעסקים מתמרן בין בורות וגעגועים בוהה במכוניות ובתוכן אנשים חיים בצידי הדרך כלנ

אני מוציא את הראש מהכיפה לקחת אוויר. הלילה הקר של נובמבר מתערבב עם חום השריפה מהבניינים שלידי והחום בתוך הצריח מכל המכשירים שעובדים והפגזים שנורו. אני

יום אחד לפני האחרון. לפני הסיום של הימי רענון. סבב רביעי. אני כותב כי אני מרגיש. אני כותב כי לא היה משהו אחר לעשות. הייתי רוצה לשבת עכשיו עם שרון. לשל

ב-7.10 הפלוגה שלי הוקפצה לצפון, להיערך לפלישה של חיזבאללה. אני סבלתי מבעיות גב שלא אפשרו לי להגיע, והצטרפתי אליהם באיחור של חודש וקצת. בכל הזמן הזה לא

זה היה בשבועות האחרונים לפני היציאה מעזה הראשונה, המשימה בשלב הזה הייתה חישוף מטעי זיתים - איפה שהדובי לא הספיק, הטנק השלים. דובי כמו דובי - נזילה ב

לאחר ארבעה ימי לחימה בעוטף, כשחשבנו שאפשר לעצור לשתות קולה ולעבוד על הטנקים.

המורכבות בין מה שעוברים המשפחה לבין חוויית הלוחם.

אהלן, קוראים לי ישראל, אני בן 35 זאת המלחמה הראשונה שאני משתתף בה. חשבתי לפני כן שאם כבר לא הייתה אז בטח גם כבר לא תהיה. כל מיני דברים חשבתי, חשבנו. ו

כובע מצחיה אני לובש. זה מה שנשאר לי מהציוד של הגדוד אחרי שאיבדתי את הכובע טמבל. אלה ימים של חורף ולא כל כך צריך כובע, אבל אנחנו בדרום ולפעמים נהיית פת

נתקלתי בשמך לראשונה בעודנו רוכנים על מפה, המ"מים. תיזהרו ממנו, אמר המ"פ, הוא מסוכן. אם תיגע – תיפגע. 1, אתה מוביל את החי"רניקים, סע דרך נחל חמור, שלא

(ספטמבר 2024) איך הייתם חיים את חייכם אם היו אומרים לכם שיש לכם רק עוד 4 חודשיים לחיות? (פוסט ארוך, כמו המילואים) ככה פחות או יותר נראים חייו של מ

ביום שבת ה7- באוקטובר, התעוררתי למראות הבלתי נתפסים של מחבלי חמאס רכובים על טנדרים ברחבי שדרות. העיניים מיהרו להיפער, אך המוח לא מיהר לעכל.

זום אין, סיגריית הרהורים... במהלך הגלגול את קובעת נושא, בהליכה אל המקום בו תשבי את כבר חושבת על כיוון התקיפה, התיישבת, נשענת לאחור, נשימה עמוקה והדלקת..

אילו יכל לעשות זאת אחרת, היה עושה. אך הוא לא יכל. שנתיים עברו מאז שהמלחמה הסתיימה, בשבילו. שכן היא המשיכה עוד זמן רב אחרי, למעשה ממשיכה עד היום. הוא

כולם מכירים את הסיפור של גדוד עוף החול בדרום - אבל האם אתם מכירים את הסיפור של פלוגת טקילה בצפון ? הסיפור הזה מוקדש ללוחמים של פלוגת טקילה שקולם לא נ

אפילוג הוא נסע במכונית של הוריו הם השאילו לו אותה לארוז את הדירה שלו בסופה כמובן שאמו אמרה לו לא לעבור את המהירות המותרת אבל כשהגיע לכביש המוכר 232 ה

״איך הנוף בעזה?״ היא שאלה אותי… אז ככה - את פותחת את העיניים לעוד יום מסתכלת בתקרה שצבועה באדום חלש ומתיישבת. את רואה את הים מפכפך בחוץ ברעש נעים, ר

אחהצ אחד, מ״מ שריון יושב באיתור בלבנון. המחלקה אחרי עוד התקפה מוצלחת של ירי בלתי מדוייק לעבר שום מקום והשמדת מבנים. מקבלים הודעה על קיפול המחלקה והעבר

12 שעות ראשונות של מלחמה: אנחנו נערכים לכניסה למשימה צהל נכנס דרך מרחב נתיב העשרה מדרום לצפון עם אוגדה 162, ואוגדה 36 תפרוץ ממרחב נצרים עד לפאתי העיר

5.10.2023 אני נוחת חזרה בישראל אחרי שבוע בכנס עולמי מטעם העבודה. 6.10.2023, אני ומי שחשבתי שהיא אהבת חיי חוזרים מטיול קסום בכרמל, שהתגלגל לנפילה שלה

במרץ 2024, חצי שנה לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נשלחתי עם כמה חיילות שלי לתוך עזה בתור חירניקיות. אנחנו טנקיסטיות, אבל עברנו גם הכשרת חי״ר ומשרתות בקרק

עזה ביום הזיכרון צפירה, אחרי לילה ארוך של סריקות. צוות טנק מנומנם שומע נאום מקוטע בקשר. אנשים טובים יש לצידי. אולי הכי טובים. בתוך הצריח דממה מוחלטת,

מתמקמים בשטח הכינוס מזרחית לעלומים. אנחנו שבועיים מפרוץ הלחימה והגדוד בירידה דרומה ללא בסיס ומסתדר בכל דרך אפשרית עם מה שיש. אין לנו שום ניסיון, והל

אני יושב פה בבית קפה בתל אביב שנתיים פלוס לתוך המלחמה. שוב במילואים חבר ביקש שאנסה לכתוב. נכנסתי לבית הקפה על אזרחי אבל עם נשק מגיע הביתה טכנאי ואי אפ

המלחמה הזו לא הייתה מלחמה פשוטה עבורי. אם יש כזה דבר בכלל, מלחמות פשוטות. הגעתי למלחמה הזו אדם בוגר, בן 31, היא פרצה כשבועיים אחרי יום ההולדת שלי, ובו

האמת היא שאני מפורק ומפחד, הדבר שהכי פחדתי ממנו קורה. תמיד ידעתי שהוא יקרה. ולכן גם לא הייתי שקט. ולא חייתי בשקט. מצד שני, אני מוקף כאן באנשים טובים ו

זה היה באל בוריג׳ שעת לילה מאוחרת, אחרי כמה ימים ולילות אינטנסיביים של אש, היתקלויות מסביב. חברים שאתה שומע שנפגעו. התותחן סורק באמצעי לילה בעמדה, אני

הקשר שקט מדי. לא שקט של סוף משימה, אלא שקט מוזר, מתוח, כזה שגורם לך להקשיב אפילו לנשימה של עצמך בתוך הקסדה. ״הפסקת אש נכנסת לתוקף בעוד חמש דקות,״ מוד

״שוקולד!!״ צועק המט״ק לתותחן שנמצא במעמקי תא התותחן, סנדוויץ׳ ביד אחת ותיק צ׳וקולוקים ביד השנייה. ״מה?!״ עונה התותחן בצעקה חזרה. מהקשר נשמע: ״קודקוד