על התהליך
הסיפורים שלנו אולי התחילו בשטח, אבל הם ממשיכים להיכתב בתוכנו עוד הרבה אחרי. הכתיבה היא הזמנה להקשיב. אנו לא מחפשים כתיבה ספרותית, מלוטשת או 'נכונה'. היא רק צריכה להיות שלכם.
יושבים ← כותבים ← שולחים ← בוחרים ← עורכים ← מפרסמים
בסיומו של התהליך - ייצא לאור ספר השריון המשותף הבא, עם מבחר סיפורים מרגשים.
שבעה עקרונות שיעזרו לכם ליצור את התנאים לכתיבה
Set & Setting
כתיבה זקוקה למרחב משלה. מצאו לכם מקום יפה ונעים, עדיף בטבע או מול חלון פתוח, מקום עם שמש ואוויר. קחו דף ועט, נתקו את הטלפון. שבו שם עם עצמכם. תנו לסביבה לדעת שאתם לוקחים את הרגע הזה.
כתיבה חופשית
הניחו לביקורת העצמית. אל תנסו לכתוב "יפה" ואל תתקנו שגיאות תוך כדי תנועה. פשוט הניחו את העט על הדף ותנו ליד לנוע. כתבו מהר, ברצף, בלי לעצור לחשוב. המטרה היא לאפשר לזרם המחשבות והזיכרונות לצאת החוצה כמו שהוא, גולמי ואמיתי.
השתמשו בחושים
כדי להפוך זיכרון לסיפור חי, נסו לרדת לפרטים הקטנים. לא לכתוב רק מה קרה, אלא איך זה הרגיש: "הריח שהיה באוויר..", "טעם הקפה..", "שמעתי אותו אומר לי..", או אפילו "מראה האור בשעה מסוימת". הפרטים החושיים הם הגשר שמחבר את הקורא (ובעיקר אתכם) חזרה אל הרגע.
הרשו לעצמכם להיפתח
הדף סופג הכל ולכן מותר לכתוב בו הכל: פחד, געגוע, בלבול, רגעי צחוק או כעס. אין ציפייה ממכם להיות משהו אחר ממי שאתם. דווקא הקול הייחודי שלכם הוא מה שמעניין כאן וממילא זה הקול היחידי שתוכלו לתת. זיכרו - אתם אנושיים וכל רגש שלכם גם הוא אנושי. ככל שתהיו כנים יותר עם עצמכם, כך המילים יהיו חזקות יותר.
התחילו בקטן
לא חייבים לכתוב סיפור ארוך ומורכב. הזיכרון שלנו בנוי מרגעים. זה בסדר גמור לכתוב קטע קצר, לתאר תמונה אחת שנחרטה בזיכרון, או רצף של תחושות. לפעמים כמה שורות מדויקות מחזיקות בתוכן עולם ומלואו.
לכתוב לאדם אחד
במקום לחשוב על קהל גדול, דמיינו שאתם כותבים את הסיפור לחבר קרוב, לבת זוג, למישהו שאתם סומכים עליו ואוהבים. כשאנחנו מספרים סיפור לאדם אחד, הקול שלנו הופך להיות טבעי, פשוט ואינטימי, והכתיבה זורמת בקלות רבה יותר.
חמלה וקבלה
סיימתם לכתוב? קחו נשימה עמוקה. הביטו על המילים בחמלה. אל תשפטו את מה שיצא ואל תמהרו למחוק. זהו חלק מהעיבוד שלכם. מה שנכתב הוא בדיוק מה שהיה צריך לצאת. תנו למילים לנוח. הודו לעצמכם על האומץ לפגוש אותן.
מה עושים אם זה לא יוצא?
לפעמים אין מילים. זה טבעי. זה חלק בלתי נפרד מיצירה. הנה כמה דרכים להתמודד עם היעדר המילים:
לכתוב את השתיקה
אם שום דבר לא עולה, כתבו בדיוק את זה. "אני יושב מול הדף ולא יוצא לי כלום…". המשיכו לתאר את התחושה של התקיעות עצמה. לעיתים קרובות, עצם ההודאה בקושי פותחת את הסכר, ומשם אפשר להמשיך.
רשימות במקום סיפורים
עזבו את העלילה הגדולה. נסו לערוך רשימה פשוטה ואסוציאטיבית: חמישה אנשים שעלו במחשבותיכם, שלושה קולות ששמעתם, או רשימת חפצים שהיו איתכם בטנק. הרשימה היא עוגן קל ופשוט להתחיל ממנו, בלי המחויבות ל'סיפור שלם'.
לזוז
הכתיבה קשורה לגוף. אם אתם תקועים בכתיבה, צאו להליכה קצרה. שתו מים. עשו מתיחות. נשמו אוויר בחוץ. כשהגוף משתחרר וזז, המחשבות נוטות להצטרף אליו.
להקליט
לפעמים קשה להתחיל בכתיבה. נסו להקליט את עצמכם כאילו אתם מספרים את הסיפור לעצמכם או לחבר. אחר כך, תוכלו להקשיב ולכתוב את מה שנאמר.
להרפות
אולי הכי חשוב. אל תילחמו בזה. הכתיבה לא נועדה להיות עוד משימה מעיקה. אם זה לא קורה היום, אולי זה יקרה מחר. הניחו את העט, ודעו שהסיפור שלכם כבר בכם. הוא ייצא בזמנו.
כשתסיימו – אנחנו כאן להמשיך את הדרך יחד.
ליווי, עריכה, עיצוב
והפיכת הסיפורים שלכם
לספר מורשת חי.